תלמידים כותבים

לירז

לנבור ולחפור בתוך תוכי, בדברים שלא ידעתי על קיומם.

קשה.

זה אני?כן?באמת?

מתבלבלת. הבלבול הזה מכריח אותי לעצור. הוא מערער ומטלטל. מכריח לחשוב. להסתכל על כל הצדדים והזוויות.

הכל מתפזר לי. רואה מה שלא ראיתי לפני.

כשמתבלבלים מוצאים את הנתיב מתוך כל הבלגן. את הרצון שלי. את הדרך נכונה שלי.

הערעור. אני לא יודעת איך הוא מתנהל. אני לא יודעת מה איתו,איפה אני עומדת,הפחד מורגש.

הוא מוביל למקום טוב. בסוף. עם כל הכאב והקושי שבתוכו.

אף פעם לא הייתי נטולת דאגות ומחשבות כמו בהודו, אף פעם לא הייתה לי את האפשרות לא חשוב, לא לדאוג, לא להתחשב, פשוט לדאוג לעצמי, לחיות בשבילי.

הודו זו הודו. אי אפשר לתאר במילים.

פתאום אני אדון לעצמי,חושבת מה טוב בשבילי, אחרי הרבה זמן שרק חשבתי שאני חושבת מה טוב לי, אבל לא באמת.

… איך אני מוצאת את ההנאה ואת הכיף שלי? החיים שלי הם מה שאני חושבת שהם? אני שמחה? החברים שמלווים אותי בחיים הם מי שבחרתי או שהם מי שהחיים זימנו? אני אוהבת את המשפחה שלי? אני עושה עכשיו את מה שאני אוהבת? עשיתי את מה שאני אוהבת עד עכשיו? אני מקיימת אורח חיים דתי כי זה מה שאני רוצה או כי זה מה שחונכתי אליו וזה הדבר היחיד שאני מכירה? למה אני בהודו?…

מתבלבלת,חושבת,מפחדת,לא מבינה איך לעשות ומה.

לחיות בשביל עצמי? לא לתת מעצמי?

איך אני מתארת את מה שעברתי? איך אני מבינה את זה? אני מבינה את זה? איך זה נשמע? מה אני מרגישה?

איך? מה? למה? כמה?

מלא אנשים. משוחררים, חיים,לא חושבים,לא דואגים מה יהיה עוד דקה,שעה,שבוע,חודש, שנה. הקנאה. אולי גם אני אשחרר? אז שחררתי. לא לצריך יותר להספיק,לרדוף אחרי הזמן,לרוץ ממקום למקום,לחשוב על מה יביא המחר.. יושבים,נחים,מטיילים,קוראים ספר,מנגנים,צוחקים עד דמעות,משוחררים ושרים. מנקים את הראש. חושבת על עצמי,זה מה שרצית? ככה תיארתי את הטיול שלי? את הודו שלי?

מלא רגשות. מלא רגשות. מי הם? הם צפים כמו ביוב סתום שעולה על גדותיו. זה עולה, אני לא שמה לב, יוצא ויוצא ויוצא ויוצא … מה קורה לי? מה זה? זה יעבור בטח, זה חייב לעבור, זה לא מתאים עכשיו, ממש לא.  הביוב כ"כ סתום וכואב. אני מנסה להזיז את התחושות, הביוב כ"כ סתום שזה פשוט לא אפשרי. אני חייבת לתת ללכלוך לצאת. אני לא מצליחה לראות איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר, הוא יותר גדול ממני. לא ידעתי שביוב קיים, וגם אם כן אז איפה הוא עכשיו? איך הוא עובד? ואיך פתאום הוא כ"כ מלולכך? איך לא שמתי לב???

מלא רגשות כואבים,רעים,שורטים,עמוקים,מחלחלים. חי ובוער. משתלט. אני לא יכולה לשאת את זה. אני חייבת לעשות משהו עכשיו, אבל מה? ואיך? מי יעזור לי לשאת את הכל? אני לא יכולה לבד!  איך מנקים את הסתימה? אני אצליח? או שזה יישאר לעד? אני חייבת עזרה. אני לא מצליחה לבד!!!

אוקי, זה הפסיק לעלות ולצאת. יש. אפשר להמשיך. רגע, הביוב שוב עולה!!!!

חייבת להתמודד. צריך לנקות ולטהר. אין דרך לברוח. אפשר שמישהו יסביר לי? רק הסבר. הכל קרה מהר מידי ובלי ששמתי לב, אני לא מוכנה לקבל את זה. מה פתאום. זה הטיול שלי. אתם לא מבינים??? מתחמקת,בורחת. מרגישה טוב. שוב הוא עולה!!!

מישהו צוחק לי בפנים!!! הבדיחה טובה. מאוד.

תודה.

מתמודדת.מקבלת.משלימה.מתעודדת.מכניסה.משחררת.מתחזקת.פורקת.מוותרת.

משוחררת.

אני צומחת.