"typewriter-584696_960_720דרך המוזה" משפיעה גם על העיכול…

תסלחו לי שאני מערבת ענייני עיקול וספרות, אבל יש קשר ישיר בין מה שאנחנו כותבים לבין כאבי בטן, כאשר אנו כותבים או מלמדים כתיבה יוצרת בצורה שבאמת מעניינת אנשים שאוהבים לכתוב, אסור לנו לגרום להם לעצירות!!!

למה אני כותבת את זה ?

כי יש המון סדנאות כתיבה יוצרת ומי שאוהב לכתוב ורוצה לשכלל את הכתיבה שלו, בוודאי עבר דרך כמה מהם. אני גיליתי שלא כולם ראויים להיקרא סדנה לכתיבה יוצרת, אלא חוג לספרות בעצירות.

אני מאלה שמאמינים שלא צריך לנתח ספרים, כמו שלא צריך לנתח ציורים. אני בן אדם שמאמין בתחושות ובאינטואיציה, ואם משהו גורם לך הנאה, ספר, ציור, פסל, סרט, ועוד יצירות שונות, אל תשאל את עצמך את השאלות שיוציאו מכל ההנאה את האוויר והחמצן או בשפת ילדי המתבגרים "אל תחפור".

כשחופרים בדרך כלל לא יודעים מה מגלים. אני לא אומרת שעצם החפירה עצמה, לא יכול להוות סוג של הנאה, בהחלט כן, אבל אם אתם מצפים שתיהנו יותר מהאדמה אחרי שתחפרו בה, אולי תגלו שדווקא ההנאה השלמה הייתה כאשר לא ידעתם מה יש בתוכה, ויכולתם לדמיין אותה במעמקיה כאוות נפשכם ולטמון בה סודות ומשאלות בלי שאף אחד יראה.

ועכשיו אני חוזרת לעצירות שבספרות. רובן של סדנאות כתיבה יוצרת כפי שבחנתי אותן, מועברות משום מה ע"י מנחים עם תואר, ראשון ושני ועוד בספרות. כאילו שתואר זה דבר שהופך אותך למנחה טוב של סדנה.

אני חושבת שאנשים באים לסדנה כדי ליהנות, שעורי ספרות היו לנו בבית ספר. ניתוח של טקסטים, שירים, שיחות על סופרים, לא זה מה שגורם לאנשים לכתוב. אני לא אומרת שזה חשוב, אני אומרת שזה יכול להיות רק חלק קטן מסדנה לכתיבה יוצרת ולא העיקר.

אנשים זקוקים לרוח, להשראה, להתנסות, לתרגול מעשי, להיות הם בעצמם בתוך הכתיבה שלהם ולא של אחרים. הם לא מאחרים שום דבר על עצמם. זה שיעור ספרות בעצירות ולא חוג של כתיבה יוצרת.

מזל שאין לי תואר בספרות, זה בטח היה דופק לי את היצירתיות הספרותית שנשפכת ממני כמו נהר שוצף וגועש. תשאלו את התלמידים שלי.הם יוצאים מהשיעור שלי עם עיניים מבריקות, ודפים שלמים כתובים מתך עצמם, דרך המוזה שלהם והם שמחים ואני גם.

ריקי דנון-איפרגן. מנחת סדנאות כתיבה יוצרת

שיטת "דרך המוזה". 0528-424702